המבוא של שנאי הדופק

מה שנקרא דופק שנאי הוא שנאי פס רחב. עבור השנאים המשמשים לתקשורת, עיוות לא לינארי הוא אינדיקטור חשוב ביותר, כך שנאי נדרש לעבוד בחדירות הראשונית של הליבה, כך שגם שנאי עם כוח קטן מאוד כמו שנאי קלט צריך להיות די גדול במראה . בנוסף בהתחשב במאפייני התדר של השנאי, זה גם נקודה חשובה כדי להפחית את ההפסד .

דופק שנאי מבנה:

המבנה של שנאי הדופק דומה לשנאי בקרה כללי. הליכי המוליך והליבה המוליכת מגנטית מהווים את החלק המרכזי של שנאי הדופק. עם זאת, רוב ליבות שנאי הדופק נעשים בצורת טבעת, והחומר הוא בדרך כלל permalloy או Mn-Zn-ברזל-חמצן מגנזיום קרמיקה; את windings הן דו צדדית או צדדית, ואת צד שלישי מפותל מסופק בדרך כלל לשיפור ביצועים מסוימים. המאפיין המתפתל הוא לשנות את הקוטביות של אות הדופק בקצה הפלט על ידי שינוי כיוון מתפתל של משנית משנית.

דופק שנאי עובד העיקרון:

עקרון העבודה של שנאי הדופק משתמש בביצועי הרוויה המגנטיים של הליבה כדי להמיר את מתח גל הסינוס הקלט לשנאי עם מתח יציאה בצורת פולס צר. זה יכול לשמש להצתה של מבערים, מפעילה של thyristors, וכו 'מבנה שנאי הדופק הוא כזה המסלול המקורי הוא שרוול על עמודה הליבה נוצר על ידי גיליון פלדה סיליקון בעל חתך גדול, ואת משנית פיתול שרוול על טור של חומר permalloy בעל חתך קטן אשר קל להיות רווי מאוד, ו shunt מגנטי ניתן להגדיר בין שתי העמודות. ביחס למתח והשתנות, מתח הקלט u1 הוא גל סינוס המייצר שטף סינוסואידאלי Φ1 בליבה השמאלית. השטף המגנטי Φ2 בליבה הימנית רווי מאוד והוא גל שטוח העליון. זה רק משתנה סביב אפס ומיד רוויה לערך קבוע. כאשר הערך Φ2 אפס המעבר הוא מיידי, דחוק מאוד תלול הדופק e2 כוח חשמלי המושרה בסלילה משנית. לשנט המגנטי יש פער אוויר, ו- Φσ משתנה באופן ליניארי באופן משמעותי, בדומה לדליפה מגנטית, ותפקידה הוא לוודא ש -1 הוא גל סינוס.

המטרה העיקרית של שנאי הדופק:

דופק שנאים נמצאים בשימוש נרחב מכ"ם טכנולוגיית המרה; התאמת עמידות העומס ועמידות המאפיין; העלאת או הפחתת מתח הדופק; שינוי קוטביות הפולס; בידוד של מעגל משני שנאי במעגל הראשוני באמצעות מספר משניות משניות כדי להשיג קשר שלב; בידוד של רכיב DC של ספק הכוח; צימוד חזק בין האספן (האנודה) לבין הבסיס (שער) ב טרנזיסטור (או צינור) מתנד דופק; באמצעות מספר פיתולים משניים כדי להשיג מספר אמפליטודות שונות הדופק של הערך גורם למשוב חיובי בין הצלחת לשער הצינור, או האספן והבסיס של הטרנזיסטור, כדי ליצור תנודה עצמית; כמו סינתזה כוח אלמנט ההמרה.